חוסר בהירות- מה ההבדל בין להבין לבין לפרש?

רוב האנשים מתרכזים בלהבין את מה שקורה להם. הם רוצים להבין את ההקשר, את הסיבה ובעיקר את ההשפעה של מה שקרה בעבר, מה שקורה בהווה ומה שאמור לקרות בעתיד על האדם עצמו ועל מה שקורה לו. בהקשר זה חשוב לציין את מערך המוח. מערך המוח תפקידו לפתור בעיות, לכן כל חלק שמגיע אליו הופך לבעיה. המוח חייב לפתור כל בעיה שמגיעה אליו גם אם המחשבה שלו היא לא בעיה בפועל וכתוצאה מכך הוא לא יכול להכיל חוסר וודאות. לכן, הוא אוסף כל מידע שיש לו באותו הקשר מהעבר כדי להתמודד עם מצב של חוסר וודאות. זיכרונות, מסקנות ולפעמים גם טראומות משמשות אותו כדי להשלים תשובה. כל משלים תשובה כזה הוא למעשה ״פילטר״. הפילטרים האלה הם אוסף של פרשנויות שעוזרים למוח להתמודד עם העובדה שהוא לא יכול לפתור בכוחות עצמו כל בעיה ולא כל התשובות נמצאות בתוכו. אנשים שנוטים להשתמש בו מעבר לצורך שלהם, הופכים את עניין הפילטר לפרשנות. כלומר הם שואבים כוח מהשאיפה שכל התשובות אמורות להיות אצלם. ברגע שהם לא מצליחים לשאוב את הכוח הזה, הם מפעילים את מערך האגו שלהם. מערך האגו שלהם מסביר לאילו שאיפות רגשיות הם אמורים לשאוף כדי שכל התשובות יהיו אצלם. הם צריכים להיות מספיק x ופחות y. אך המדדים שלו אף פעם לא יהיו ריאליים. ברגע שהאגו דואג לכך שהאדם לא יוכל להגשים את אותה השאיפה נוצרת האחזות. כלומר ניסיון להחזיק בפרשנות מסוימת כקבועה מספיק כדי להעלות את הערך העצמי על פי הרצונות של האגו.
ככל שהתהליך הזה קורה בנושאים רבים יותר, כך אנשים מתרחקים מהיכולת שלהם לראות באובייקטיביות את המצב. מצבים עומדים בפני עצמם ולא תמיד חייבים להיות מסונכרנים לדברים האחרים שקורים. אין הכוונה שסנכרון לא קיים, אלא שסנכרון הוא שלב שני לאחר ההבנה של מערכת ההשפעה של המצב. כלומר, השאלה בשלב הראשון במקום שאלת הסנכרון היא: איך מה שקורה משפיע עלי? ו/או איך אני יכול להשתמש במה שקורה כדי להשפיע על העולם? במילים אחרות, מה שקורה נועד להזכיר לנו אילו יכולות יש לנו, ולא איך לשפוט את עצמנו או להפיק לקחים. על מנת לחזור למטרה הזאת האגו ״משלם מחיר״ יקר מאוד. הוא מוותר על הרעיון שכל התשובות נמצאות בתוכו. כך תוכלו לדעת שאתם אלה שאומרים את המילה האחרונה ולפנות מקום לשיתופי פעולה.

שתפו אותי בתגובות במחשבות שלכם על המאמר הזה.