אהבה עיוורת- האם האהבה שלנו לעצמנו ולקרובים לנו עלולה לעוור אותנו מלראות את המציאות?

כמה פעמים שמעתם, או אולי אפילו השתמשתם בעצמכם במשפט ״אם אני מרגיש התרחבות סימן שזה נכון״? הרגש הוא מטבעו מצפן להתפתחות, אך מה קורה כאשר המצפן הזה הוא למעשה הדרך של המיינד להרחיק אתכם ממימוש עצמי?
אדם מורכב ממערך רגש מולד, הלב, ומשני מערכי רגש נרכשים: המיינד והאגו. ברוב המקרים, אנשים לא יודעים להבדיל מתי הם מרגישים מהאגו או מהמיינד ומתי הם מרגישים מהלב. ההבדל הוא הדקויות של החוסר. ישנם רגשות מסוימים שמבוססים על שתי הנחות יסוד:
1. המשאבים מוגבלים.
2. יש תחרות על המשאבים וצריך להתאמץ כדי להשיג אותם.
רגשות נרכשים כמו אשמה, בושה, ציפייה, אכזבה ואפילו רחמים מטילים בספק כוח של מישהו אחד על פני מישהו אחר. הם מניחים שיש מי שיכול יותר ויש מי שיכול פחות ושכל אחד מכם תלוי בסביבה החיצוני כדי להעלות את רמת היכולת שלו. נקח דוגמה של הרגש סיפוק. אם אתם מרגישים מסופקים סימן שהיה לכם חוסר במקום אחד שמילאתם דרך חוסר במקום אחר. אתם מאוד מרוצים אחרי סיפוק. מצד שני, המרוצות הזאת יכולה למלא בדיוק את החוסר שהיה. בדרך הזו אתם נמצאים על אותה סקאלה, חוסר ושפע, שיוצר חוסר במקום אחר ושוב שפע. במקום לגשת למקומות שיש בהם את מה שאתם צריכים בדיוק ברגע שאתם צריכים. אם אתם מרגישים בדקו האם הרגש הזה מבוסס על חוסר, על מנת שהמיינד והאגו שלכם לא יחליפו את הלב מבלי שהתייחסתם לכך בכובד ראש. המיינד והאגו הם מערכים נרכשים שנולדו בין גיל 5-10 בהם גיליתם שאנשים באמת מאמינים שהמשאבים מוגבלים ויש תחרות עליהם.
באותו רגע הלב שלכם, שהיה עד אז לב של נשמה, לא יכל להכיל את זה ופיצל את מערך הרגש שלו לשני חלקים. רגש בחוסר- מיינד, שמכיל את כל הרגשות הנרכשים כמו אשמה, בושה ועוד... ולעומת זאת שכל בחוסר- אגו, שמסביר למה השכל שלכם לא יכול לפתור בעיה מסוימת במובנים של ערך עצמי, ביקורת ושיפוט. (גם הם נרכשים).
אם בחרתם להפריד את הרגש האותנטי שלכם, אתם תגלו רגש אישי. בנוסף למכלול הרגשות שאנו מכירים, לכל אדם יש גם רגש אישי. רגש שרק הוא יודע להרגיש, כי הרגש הזה בנוי כדי לכוון אותו לרצון האותנטי שלו. האם אתם יכולים לערוך טבלה שמפרידה בין הרגשות של הלב שלכם לרגשות של המיינד והאגו שלכם? מוזמנים לשלוח לי אותה או להגיב כאן בתגובות, כדי להכיר רובד חדש של בהירות בתוככם.