יש מצוקות שקופות- ברוב המקרים אנחנו בכלל לא יודעים שאנחנו צריכים עזרה.

ברוב המקרים, התסמינים מצביעים על המצוקה. כאב, תסכול, קושי לנהל את שגרת החיים מראים בדיוק את המקומות שהמצוקה באה בהם לידי ביטוי ומאפשרים לטפל בה. יש אנשים שינסו להעלים את התסמינים שלהם ולכנות את ההעלמות הזאת ״ריפוי״. לעומת זאת, יש אנשים שיסגלו את עצמם ״לחיות עם זה״ וישלימו עם התסמינים. כך שלכאורה לתסמינים יהיה ריפוי ולעומת זאת הבעיה תמשיך לגדול.
כל הדרכים בהן הבעיה באה לידי ביטוי ״הושתקו״ דרך פתרונות נקודתיים. אך הזמן הממושך שלוקח לאנשים לקשר בין הבעיה לבין הסימפטומים החדשים שלה והתצורה החדשה שהיא תלבש, הוא זה שיגדיל אותה. המצוקות השקופות הללו נקראות ״מרחב הטעות״ ואנחנו יכולים לתת להן שני סוגים של הגדרות כדי לזהות אותן:
1. מרחב הטעות הוא פרק הזמן מהרגע שזיהינו הפרעה באורח החיים שאנחנו רוצים ועד שאנחנו מטפלים בה ולא בתסמינים שהיא כוללת. כלומר, פרק הזמן מהזיהוי ועד הטיפול מהשורש.
2. מרחב הטעות הוא פרק הזמן שלוקח לכם לשחרר את ההזדהות שלכם עם מה שקורה לכם כחלק מהאופי האישי שלכם. אם אתם לא יודעים לענות על השאלה- מי תהיו בלי ה_________? (על הקו תוכלו למלא בעיה/ סימפטום/ הפרעה או כל מה שמשבש לכם את אורח החיים). אתם נמצאים במרחב הטעות של הנושא.
שחרור ממרחב טעות הוא עניין של החלטה: איזה תפקיד ממלאים הכאב והסבל בחיים שלכם?
האם אתם זקוקים לכיווץ כדי לטפל בבעיות שלכם?
ברגע שאתם מחליטים לחפש את המקומות שמצריכים שינוי, בלי שהכאב יניע אתכם לשינוי, אתם לא נכנסים לתוך מרחב טעות ולא מגדילים לעצמכם את ההתמודדות.

איך מרחב הטעות בא לידי ביטוי בחייכם? כתבו לי בתגובות.